מתי חיטוט בעור הופך להפרעה? הכול על דרמטילומניה

מסוקרנים לגבי דרמטילומניה? זוהי הפרעה נפשית שלעיתים קרובות אינה מובנת ושמתעלמים ממנה. תהיתם מה מניע אנשים למרוט את עורם באופן כפייתי? במאמר זה, תכירו את הדרמטילומניה, את הסימפטומים, הגורמים, והטיפולים הפוטנציאליים למחלה. התכוננו לקבל תובנות לגבי מצב זה שיכול להשפיע עמוקות על חייהם של אנשים. באמצעות התעמקות בדרמטילומניה, אפשר להעלות את המודעות ולטפח הבנה, לעודד אמפתיה ותמיכה באלה שנפגעו מהפרעה זו. בואו נתחיל!

מהי דרמטילומניה?

דרמטילומניה היא מצב פסיכיאטרי המאופיין במריטה חוזרת וכפייתית של העור, וכתוצאה מכך נגרם נזק לרקמות. המונח "דרמטילומניה" מקורו במילים היווניות "דרמה", שמשמעותה עור, ו"טילין", שמשמעותה למשוך או למרוט. אנשים הסובלים מהפרעה כפייתית זו מרגישים דחף בלתי נשלט למרוט את עורם, מה שמוביל לעיתים קרובות למצוקה משמעותית ולפגיעה בחיי היומיום שלהם. בעוד היא משפיעה בעיקר על העור, היא נחשבת להפרעה נפשית בשל המרכיבים הפסיכולוגיים והרגשיים הבסיסיים שלה.

מהם התסמינים של דרמטילומניה?

הסימפטומים של דרמטילומניה יכולים להשתנות בעוצמות ובתדירות בין אנשים. סימנים נפוצים הם:

• מריטת העור: הסימפטום הבולט של דרמטילומניה הוא מריטה חוזרת ובלתי נשלטת של העור. התנהגות זו מערבת בדרך כלל את האצבעות, הציפורניים או חפצים אחרים ועלולה להוביל לפצעים, גלדים, צלקות וזיהומים. אנשים חולים לעיתים קרובות מבלים כמויות ניכרות של זמן בעיסוק בפעילות זו, והם מתקשים להתנגד לדחף הזה.
• התעסקות: אנשים עם דרמטילומניה חווים לעיתים קרובות עיסוק מכריע בעור שלהם ובדחף למרוט אותו. עיסוק זה יכול להיות מטריד וגוזל כוח, והוא מקשה על התמקדות במשימות או תחומי אחריות אחרים.
• מצוקה רגשית: דרמטילומניה יכולה להיות קשורה למגוון של מצוקות רגשיות, כולל רגשות אשמה, בושה, מבוכה או חרדה. פעולת מריטת העור עשויה לספק הקלה זמנית מרגשות שליליים, אך לעיתים קרובות היא מובילה למעגל של אשמה ומצוקה נוספת.
• השלכות פיזיות: המריטה החוזרת עלולה לגרום לנזק לרקמות, הצטלקות, זיהומים ונגעים בעור. במקרים חמורים, אנשים עשויים לדרוש התערבות רפואית לטיפול בזיהומים או לטפל בהשלכות הפיזיות של מעשיהם.

הגורמים לדרמטילומניה

הסיבה המדויקת לדרמטילומניה עדיין אינה מובנת במלואה. עם זאת, מאמינים שמספר גורמים תורמים להתפתחותה, והם:

• גורמים ביולוגיים: חוסר איזון נוירוכימי והפרעות מסוימות במוח, כגון תפקוד לקוי במערכת הסרוטונין, עשויים לשחק תפקיד בהתפתחות דרמטילומניה. בנוסף לכך, גורמים גנטיים עשויים לתרום לרגישות להפרעה.
• גורמים פסיכולוגיים: דרמטילומניה קשורה לעיתים קרובות למצבים פסיכולוגיים בסיסיים, כגון הפרעות חרדה, הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, או הפרעת גוף דיסמורפית. פעולת מריטת העור עשויה לשמש כמנגנון התמודדות או דרך להקל על חרדה ומתח באופן זמני.
• גורמים סביבתיים: חוויות טראומטיות, אירועי חיים מלחיצים או היסטוריה של התעללות עשויים לתרום להתפתחות או החמרה של דרמטילומניה אצל אנשים מסוימים. טריגרים סביבתיים, כגון שעמום או תחושת הצפה, יכולים גם להוביל לאפיזודות מוגברות של מריטת עור.

אפשרויות טיפול בדרמטילומניה:

הטיפול בדרמטילומניה כולל בדרך כלל שילוב של גישות טיפוליות, המותאמות לצרכים של החולים. שיטות הטיפול הבאות עשויות לסייע בניהול ההפרעה:

• טיפול קוגניטיבי התנהגותי: CBT נועד לזהות ולשנות את המחשבות וההתנהגויות הלא בריאות הקשורות לדרמטילומניה. הוא מסייע לאנשים לפתח מנגנוני התמודדות חלופיים, לאתגר אמונות שליליות ולשפר את ההערכה העצמית.
• אימון להיפוך הרגלים: HRT מתמקד בהגברת המודעות לדחף לבחור וביישום התנהגויות חלופיות המפריעות למחזור המריטה. ניתן להשתמש בטכניקות, כגון תגובות מתחרות, תרגילי הרפיה ומעקב עצמי, כדי לנהל את ההפרעה.
• תרופות: במקרים מסוימים, תרופות כמו מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים, עשויות להירשם כדי לסייע בניהול החרדה הבסיסית או הסימפטומים האובססיביים קומפולסיביים הקשורים לדרמטילומניה.
• קבוצות תמיכה: השתתפות בקבוצות תמיכה או בקשת תמיכת עמיתים מאחרים שחווים דרמטילומניה יכולה לספק תחושה של קהילה, הבנה ועידוד במסע לקראת החלמה, בין אם באמצעות טיולים משותפים למקומות אקזוטיים בתאילנד או בשיחות שיכולות לסייע להם להרגיש נראים ומוכלים.

לסיכום

דרמטילומניה היא הפרעה הדורשת את תשומת הלב וההבנה של האחרים. באמצעות זיהוי הסימפטומים, הגורמים והטיפולים הזמינים, אפשר להציע תמיכה וחמלה לאלה שנפגעו. שבירת השתיקה סביב דרמטילומניה יכולה לסייע לקדם מודעות בתוך הקהילה. באמצעות הבנה מוגברת, אמפתיה וגישה להתערבויות מתאימות, כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי וקבוצות תמיכה, אנשים עם דרמטילומניה יכולים למצוא תקווה וריפוי.

המידע באתר הוא לא חוות דעת רפואית או המלצה רפואית מכל סוג שהוא, כדי לקבל את הטיפול המדויק לצורך הטיפול בבעיה יש לפנות לרופא ו/או למומחה בלבד.